השינוי הפסיכולוגי - מה קורה לכם אחרי שנהייתם הורים
מה קורה לאישה, מה קורה לגבר, למה מריבים על דברים מטופשים, ומה נורמלי.
בואו נדבר על מה שאף אחד לא מספר לכם
אתם יודעים את הרגע הזה שאתם חוזרים מבית החולים עם התינוק, שמים אותו בעריסה, מסתכלים אחד על השנייה ואומרים "רגע, ועכשיו מה?" - ככה זה מתחיל. אם אתם עדיין ביום הראשון עם התינוק, תדעו שהתחושה הזו רק הולכת ומתעצמת. ואם אתם חושבים שאתם היחידים שמרגישים ככה, אז ממש לא. כולנו עברנו את זה.
הדבר הראשון שצריך להבין: מה שקורה אחרי לידה זה לא סתם "תקופה קשה" - זו טלטלת זהות מהסוג שלא חוויתם מעולם. שניכם, לא רק היא ולא רק אתה. שניכם עוברים משהו ענק. והבעיה היא שכל אחד מכם עובר את זה אחרת, ולפעמים בתזמון שונה, ואז נוצר פער שמרגיש כמו תהום.
מה קורה לה
בואו נתחיל מהצד שלה, כי הוא אולי יותר ברור פיזיולוגית אבל עדיין מפתיע בעוצמה שלו.
ההורמונים. אין מילים שמתארות את מה שקורה בגוף של אישה אחרי לידה. רמות האסטרוגן והפרוגסטרון צוללות בצורה דרמטית - אנחנו מדברים על נפילה הורמונלית שמשווים לגמילה מסם קשה. זה לא מטאפורה. זה ממש מה שהגוף עובר. אז כשהיא בוכה על פרסומת של ביטוח, זה לא כי היא "רגשנית" - זה כי הגוף שלה עובר רעידת אדמה כימית. ההתאוששות הפיזית. בין אם זו לידה רגילה ובין אם קיסרי - הגוף שלה עבר טראומה. כאבים, תפרים, דימום שנמשך שבועות. והיא צריכה לטפל בתינוק תוך כדי. תחשבו על זה רגע. דיכאון אחרי לידה. זה לא "עצבות". זה לא "בייבי בלוז". דיכאון אחרי לידה (Postpartum Depression) פוגע ב-10-15% מהנשים, ולפעמים גם יותר. הסימנים: חוסר עניין בתינוק, בכי בלתי נשלט, חרדה עזה, מחשבות מפחידות, תחושת ריקנות. אם אתם רואים את הסימנים האלה - אל תחכו. תפנו לרופא, לקופת חולים, לטיפת חלב. יש טיפול ויש עזרה. זה לא דבר שצריך לעבור "לבד".מה קורה לו (כן, גם לכם)
ועכשיו הצד שלנו, שקצת פחות מדברים עליו.
תחושת חוסר אונים. אתם רגילים לפתור בעיות. לתקן דברים. להיות "הגבר". ופתאום יש תינוק שבוכה ואתם לא יודעים למה, והיא מניקה ואתם מרגישים כמו צופים מהצד. זה מרגיש נורא. זה נורמלי. אגב, יש המון מה לעשות גם אם היא מניקה - קראו את השיעור על תפקיד האבא בהאכלה ותראו שאתם הרבה יותר מ"צופה מהצד". אתם כבר לא במרכז. קשה להודות בזה, אבל בואו נהיה כנים: עד עכשיו הייתם השותף, המאהב, מרכז תשומת הלב. ופתאום כל תשומת הלב (שלה, של ההורים, של החברים) עוברת לתינוק. יש אבות שמתארים את זה כמו "להפוך לשקוף." ואתם יודעים מה? מותר להרגיש ככה. זה לא אומר שאתם אנוכיים - זה אומר שאתם בני אדם. הלחץ לספק. פתאום יש עוד בן אדם שתלוי בכם כלכלית. המחשבות על כסף, על ביטחון, על קריירה - הן יכולות להציף. (ואם הנושא הכלכלי מלחיץ אתכם, יש לנו שיעור שלם על התנהלות כלכלית אחרי לידה שיעזור לשים דברים בפרופורציה.) וזה קורה בדיוק כשאתם הכי עייפים ופחות יכולים לחשוב בצורה ברורה. דיכאון אחרי לידה גם אצל גברים. כן, זה דבר. מחקרים מראים שכ-10% מהאבות חווים דיכאון בשנה הראשונה. אם אתם מרגישים שאתם שוקעים - תדברו עם מישהו. רצינו.העייפות שמשנה הכל
ועכשיו בואו נדבר על הפיל שבחדר: העייפות.
חשבתם שאתם יודעים מה זה להיות עייפים? חכו. עייפות של הורים חדשים היא משהו אחר. זו עייפות כרונית, מצטברת, שמשנה את מי שאתם. היא גורמת לכם להיות עצבניים, חסרי סבלנות, לריב על מי הלך להוציא את הזבל ומי שטף את הבקבוקים.
הסוד הכי גדול: רוב הריבים בתקופה הזו? הם לא באמת על מה שנדמה לכם. הם על עייפות. כשאתם מוצאים את עצמכם רבים על מי ניקה את המשאבה או מי שכח לקנות חיתולים - עצרו רגע ותשאלו את עצמכם: "אני רעב? אני עייף? אני צריך חמש דקות לבד?" ברוב המקרים, התשובה היא כן.אז מה עושים?
בודקים אחד את השנייה. לא "איך היום?" - באמת בודקים. "איך אתה מרגיש? מה אתה צריך ממני? מה הכי קשה לך עכשיו?" שאלות אמיתיות, שדורשות תשובות אמיתיות. מנרמלים את הקושי. הפסיקו להשוות את עצמכם לזוגות באינסטגרם. כולם מתחזים. מאחורי כל תמונה מושלמת יש שקיות מתחת לעיניים וריב על מדיח. מבקשים עזרה. מההורים, מחברים, ממטפלת, מיועצת זוגית. לבקש עזרה זה לא חולשה - זה אחריות. שמרנו גם פסיכולוגים ומטפלים זוגיים שעלו בקהילה למקרים שבהם צריך מישהו חיצוני. ואחד הצעדים הכי מעשיים שתוכלו לעשות ביחד הוא לשבת ולדבר על חלוקת משימות וניהול הבית - זה מוריד טונות של מתח. זוכרים שזה זמני. התקופה הזו קשה. היא באמת קשה. אבל היא עוברת. השלושה חודשים הראשונים הם הקשים ביותר. אחרי חצי שנה זה כבר אחרת. אחרי שנה - עולם חדש.התחושה של "שחקן משני בהצגה"
יותר אבות בקבוצה תיארו את התחושה הזו מאשר כל תחושה אחרת:
- "שחקן משני בהצגה"
- "עציץ מצוין"
- "שופר של אשתי"
- "היא שלה יותר משלי"
> "היה לי איזה הבנה סביבות השלושה חודשים - אני חשוב פחות ואני מקום שני. זה בסדר - זה לא פוראבר - אבל הילדה כרגע יותר חשובה ממני בעיני אשתי. לי אישית זה עשה הרבה שכל וסוג של הוריד לי פאניקה."
זה לא איום על הזוגיות. זו תקופה. ההתעקשות לחזור להיות "המרכז" בחודשים הראשונים היא לעיתים מה שיוצר את הריב הכי גדול. הקבלה של "מקום שני זמני" - מורידה את הלחץ.המלכודת ההנדסית - הריב הכי מתסכל
אחד האבות שיתף בקבוצה תובנה שקיבל בטיפול:
> "הרעיון הכללי היה שאני ניגש לנושא כמו רשימת בעיות שאני צריך לפתור, ומתקתק אותן כאילו אני מהנדס. כשבעצם אשתי לא רוצה שאני אספק לה פתרון לבעיות, אלא אהיה יותר נוכח בסביבה כאשר אנחנו כמשפחה מתמודדים עם הבעיות."
הציטוט שזיהה למה הוא קורא לזה "הפסיכופת":> "במקום טלאי בד למקום שהכלב לעס בספה - תורידו את הכיסוי הפלסטי על הכל ותתמודדו ביחד."
העיקרון: אשתך לא רוצה רשימת tasks. היא רוצה נוכחות. אבות מהנדסים, רופאים, יזמים - כולנו נופלים על זה. מאמץ מודע לעבור מ"איך נפתור" ל"איך נחווה את זה ביחד" משנה את כל הדינמיקה.המעצורים - על אינטימיות אחרי לידה
זה אחד הנושאים הכי נמנעים ברוב הקורסים, אבל בקבוצה הוא צף שוב ושוב. שורה של גוונים אמיתיים:
כמה אבות תיארו תחושה של אובדן זוגיות: לא משנה מה הם עושים, הם לא בסדר, ואין ידיעה ברורה מתי הקרבה חוזרת.
מה קורה: כאב פיזי אחרי לידה, הרגשות שלה כלפי הגוף שלה, עייפות חסרת תקדים, שינוי בזהות. הזמן שבו "המעצורים יורדים" משתנה דרמטית ממשפחה למשפחה. אצל חלק זה חודשים, אצל חלק זה שנים. הפרספקטיבה של גברים: כמה אבות תיארו שמיניות אחרי לידה אינה רק "פריקה", אלא גם דרך להיטען מחדש ולהרגיש קרבה. זה לא צרכן מול נותנת - זה מנגנון רגשי שצריך לדבר עליו בעדינות. מה עוזר:- לדבר על זה בלי לעשות לחץ. "המעצורים" יורדים כשאין לחץ, לא תחת לחץ
- אינטימיות לא-מינית כתחליף זמני - מגע, חיבוקים, ספונים. שומר על הקשר
- לזכור שזה לא נצח. הרוב המכריע של הזוגות חוזרים לחיי מין מספקים, פשוט בתזמון שונה ממה שצפו
חדר זעם, מעגל גברים, וזעם מבוקר
הקהילה מציעה כמה דרכים לא קונבנציונאליות לשחרר את הלחץ שלא הולך הביתה:
- חדר זעם - כמה אבות הלכו עם חברים אבות לחדר זעם ודיווחו שזה עזר לפרוק. זה דבר אמיתי בישראל, חיפוש "Rage Room" ייתן רשימה.
- מעגל גברים - מפגש לא מסחרי בקבוצה קטנה יכול להיות מקום בריא לשחרר מתח ותסכול לפני שמגיעים לפיצוץ או שחיקה.
- טיפול פרטי - חלק מהאבות התחילו ממעגל והמשיכו לטיפול פרטני כשהרגישו שהם לא מצליחים להחזיק את הסיטואציה לבד. הנה מטפלים שעלו בהמלצות הקהילה.
דיכאון אחרי לידה - גם אצל אבות, גם אצל אמהות
הקורס מציין PPD אצל אמהות, אבל הקהילה מצביעה גם על הצורך לדבר על זה בפתיחות. סיפורים אישיים, פודקאסטים ושיחות עם אנשי מקצוע עוזרים להוציא את זה מהבושה.
מומלץ בקהילה: הפודקאסט "אמא'לה אני אבא" - הקאנון של אבות חדשים.טיפ מהשטח
קבעו "צ'ק-אין" שבועי. פעם בשבוע, אחרי שהתינוק ישן, שבו ביחד לחמש דקות (גם חמש דקות מספיקות) ותשאלו אחד את השנייה שלוש שאלות: "מה היה הכי קשה השבוע?", "מה היה הכי יפה השבוע?", "מה אתה צריך ממני בשבוע הבא?". זה נשמע פשוט וקצת "קלישאתי," אבל אחרי כמה שבועות זה הופך להרגל שממש מציל. זה לא ייעוץ זוגי - זה פשוט לא לאבד אחד את השנייה בבלאגן.