הילד לא אוכל - מה עושים? | פרק 4: האכלה

בואו נרגע רגע

הילד שלכם, שעד לפני חודש אכל הכל - בטטה, ברוקולי, דג, עדשים - פתאום מסרב לאכול כל דבר שהוא לא פסטה לבנה, לחם, או במבה. אתם מכינים ארוחה מאוזנת ומושלמת, שמים את הצלחת, והוא מסתכל עליה כאילו שמתם לפניו צפרדע חיה.

אצל משפחות רבות זה מתחיל לקראת גיל הפעוטות.

למה זה קורה?

סביב גיל 18 חודשים (לפעמים קצת לפני, לפעמים אחרי), קורים כמה דברים בו-זמנית:

קצב הגדילה מאט - תינוקות גדלים בקצב מטורף בשנה הראשונה. אחרי שנה, הגדילה מאטה, ואיתה גם התיאבון. הילד פשוט צריך פחות אוכל.
עצמאות (Neophobia) - זה שלב התפתחותי נורמלי. הילד מתחיל לפתח "דעות" על מה הוא רוצה ומה לא. מבחינה אבולוציונית, זה מנגנון הגנה - ילד שמתחיל ללכת ולחקור לבד צריך להיזהר ממה הוא שם בפה.
שליטה - הילד מגלה שיש לו כוח. הוא יכול להגיד "לא." ואוכל הוא אחד התחומים שבהם הוא שולט באופן מוחלט - אתם לא יכולים לכפות עליו לאכול.

החדשות הטובות:

ברוב המקרים זו תקופה חולפת. אם המגוון ממשיך להצטמצם או שאתם מודאגים מהגדילה, השתייה או האנרגיה של הילד, פנו לייעוץ מקצועי.

מה לא לעשות (חשוב יותר ממה כן)

1. לא לכפות

"עוד ביס אחד." "תגמור את הצלחת." "אתה לא יורד מהשולחן עד שתאכל." אלה המשפטים שיוצרים בעיות אכילה אמיתיות. כפיית אכילה לא גורמת לילד לאהוב אוכל - היא גורמת לו לשנוא את חוויית האכילה.

2. לא לשחד

"אם תאכל ברוקולי תקבל שוקולד." מה שהילד לומד מזה: ברוקולי זה דבר רע שצריך לסבול כדי לקבל את הדבר הטוב (שוקולד). מזל טוב - הפכתם ירקות לעונש.

3. לא להשתמש ברגשות כמניפולציה

"סבתא עצובה שאתה לא אוכל." "הקציצה עצובה." "אמא התאמצה לבשל." הילד צריך לאכול כי הוא רעב, לא מתוך רגשות אשמה.

אוכל הוא לא זירת רגשות. הדוגמה הקלאסית מהקהילה: "הקציצה עצובה שלא אוכלים אותה." זה משעשע, אבל גורם לילד לקשר אוכל עם אשמה. תנו לו לאכול כשהוא רעב, ותפסיקו כשהוא אומר שהוא סיים.

4. לא להציע חלופות בלי סוף

"לא רוצה אורז? אולי פסטה? אולי לחם? אולי נקניקיה?" ככה הילד לומד שאם הוא מסרב - יגישו לו דברים אחרים עד שימצאו מה שהוא רוצה. אתם לא מסעדה עם תפריט.

מה כן לעשות

1. שמרו על שגרת ארוחות

קבעו זמני ארוחות וארוחות ביניים שמתאימים לגיל ולשגרת המשפחה. נשנוש רציף עלול לטשטש את סימני הרעב והשובע, ולכן עדיף להציע אוכל בזמנים ברורים ומים לפי הצורך בין הארוחות.

2. כשהוא אומר "סיימתי", מסיימים

הילד דוחף את הצלחת, מסיט את הראש או אומר "לא רוצה"? סיימו את הארוחה בלי דרמה ובלי לדרוש עוד ביס. ממשיכים לשגרת האכילה הרגילה ומציעים שוב בארוחה הבאה.

3. תנו את מה שהמשפחה אוכלת

אל תכינו ארוחה נפרדת לילד. שימו על השולחן את מה שכולם אוכלים, כולל לפחות דבר אחד שאתם יודעים שהוא אוהב (לחם, למשל). הוא יכול לבחור מה מהשולחן לאכול. האחריות שלכם היא מה יש על השולחן ומתי. האחריות שלו היא האם ואיך לאכול. זו חלוקת האחריות של אלין סאטר (Ellyn Satter), ושווה להכיר.

4. אכילה חברתית

ארוחה עם המשפחה או עם ילדים אחרים יכולה להפחית לחץ ולתת דוגמה טבעית לאכילה מגוונת.

תנצלו את זה:

ארוחות משפחתיות ליד השולחן (לא מול מסך)
הזמינו חברים עם ילדים לארוחה
תאכלו ביחד ותראו לו שאתם נהנים

5. חשיפה חוזרת בלי לחץ

ילדים רבים צריכים לפגוש מזון שוב ושוב לפני שהם מוכנים לטעום אותו. חשיפה היא לא רק אכילה. היא יכולה להיות:

לראות את המזון על השולחן
לגעת בו
להריח אותו
לשים אותו בפה ולירוק
ובהמשך, אולי לטעום ביס

אז אל תוותרו - תמשיכו לשים ירקות בצלחת גם אם הוא לא נוגע. רק אל תכריחו.

מצבים מיוחדים

"הוא אוכל רק תוך כדי הליכה/בטיול"

אכילה תוך כדי הליכה מעלה את הסיכון לחנק ומקשה על השגחה. הושיבו את הילד במקום יציב, הישארו לידו והציעו ארוחה קצרה ורגועה. אם הישיבה עצמה מעוררת קושי קבוע, התייעצו עם אשת מקצוע בתחום האכלה והתפתחות.

"הוא אוכל רק דברים לבנים"

פסטה, לחם, אורז, גבינה. הרבה ילדים עוברים שלב כזה. זה נורמלי. תמשיכו להציע דברים אחרים בלי לחץ, ותוודאו שהדברים "הלבנים" הם מגוונים ככל האפשר (פסטה עם סוגי רטבים שונים, לחמים שונים, גבינות שונות).

"הוא אוכל מעולה בגן ולא בבית"

קלאסי. כי בגן יש אכילה חברתית, יש שגרה, ואין הורה מודאג שרוחף מעליו. תנסו ליישם את אותם עקרונות בבית: שגרה, אכילה ביחד, פחות לחץ.

מתי כן לדאוג?

ירידה במשקל, עצירה בגדילה או חשש של טיפת חלב או רופא הילדים.
סירוב לשתות, סימני התייבשות או ירידה חדה באכילה.
מגוון מזונות שממשיך להצטמצם.
שיעול, חנק, כאב, הקאות חוזרות או קושי בלעיסה ובבליעה.
חיוורון, עייפות חריגה או חשש לחסר תזונתי.
לחץ סביב כל ארוחה שפוגע בילד או בתפקוד המשפחה.

במקרים האלה - פנו לרופא ילדים ושקלו להתייעץ עם דיאטנית ילדים או מרפאה בעיסוק המתמחה בהאכלה. אפשר להתחיל גם מאנשי תזונת תינוקות שעלו בקהילה, ולבדוק במקביל את המחלות הנפוצות אצל ילדים, כי לפעמים סירוב לאכול קשור למחלה.

אל תשכחו: פרספקטיבה

אכילה בררנית נפוצה, במיוחד בגילאי שנתיים עד ארבע. התפקיד שלכם הוא לשמור על חוויית אכילה רגועה, להציע מגוון ולא לכפות. אם משהו בהתנהגות, בגדילה או בבריאות מדאיג אתכם, לא צריך לחכות שהשלב יעבור לבד.

טיפ מהשטח

אפשר להכין "צלחת טעימות" עם כמה מנות קטנות, ובהן לפחות מזון אחד שהילד מכיר. אם מתאים, תנו לו לעזור בהכנה: לקרוע עלי חסה, לערבב או להניח דברים בקערה. המטרה היא היכרות והשתתפות, לא לשכנע אותו לסיים הכול.

מקורות והמשך קריאה

רוצים לשמוע מה עבד בבתים אחרים? הצטרפו לקבוצת האבות.